סיפורי הצלחה מרגשים: משפחת כהן מנתיבות

ממלחמה לשיקום – סיפור מרגש!

היה זה יום ראשון בשבוע, בדיוק שבועיים ויום מפרוץ מלחמת חרבות ברזל. דפיקות מוזרות בדלת משרדי למען אחי, כאילו איזשהו כלב מנסה לשרוט את הדלת ולפתוח אותו. זה היה מוזר כי בדרך כלל רוב באי המשרדי אינם דופקים בדלת אלא לוחצים על הפעמון. כשנפתחה הדלת עמדו שם שלושה ילדים קטנים. 'איפה ההורים שלכם? מאיפה אתם?' שאלה אותם מנהלת המשרד. 'אבא ואמא עומדים בחוץ, הם קצת מתביישים להיכנס, לא נעים להם לבקש עזרה. ברחנו מנתיבות בלי כלום...'

משפחת כהן (שם בדוי), הורים וששת ילדיהם, נאלצו לעזוב את נתיבות. חלק מהילדים התעוררו כל לילה עם סיוטים, חלקם מפחדים לגשת לשירותים לבדם, ספונים בתוך הבית מפחדים לצאת לרחוב. מטחי הטילים הרבים, ועוצמת הרעש של התקפות חיל האוויר על רצועת עזה, הכניסו את המשפחה כולה לחרדה. הם החליטו לעזוב עד לסוף המלחמה. ארזו מעט בגדים, הקטנים נכנסו עם אביהם לרכב יונדאי אקסנט ישנה, ואילו הגדולים יותר נסעו עם האמא בתחבורה ציבורית, והגיעו איכשהו לבית שמש.

הם נסעו ישירות מנתיבות לבית שמש. אין להם מושג למה בחרו דווקא את בית שמש, 'כנראה משמים' אמר אבי המשפחה. בבית שמש שאלו מישהו ברחוב אם הוא מכיר ארגון צדקה וחסד שעוזר למפונים מהדרום. היהודי כיוון אותם לאיזשהו מרכז לקבלת ארוחה חמה, אבל הוא אמר להם, שאם הם צריכים או רוצים עזרה לטווח ארוך, לא רק ארוחה, כדאי להם לפנות ללמען אחי. וכך, היישר מביתם בדרום הם 'נחתו' במשרדי למען אחי. עייפים, מבולבלים, ובעיקר, מאד נבוכים.

הם אכן הגיעו למקום הנכון. בדיוק ימים מספר לפני כן, אחד ממתנדבי למען אחי סיפר למנכ"ל הארגון שהוא מעמיד דירה ברשותו לטובת למען אחי כדי שיוכלו לעזור למפונים. הדירה הייתה מרוהטת חלקית, אבל שום דבר לא יעצור את הצוות המסור שלנו: מזרונים, שקיות מלאות אוכל, שוברי קנייה לרכישת מזון, שוברים לחנות שמשופ, חנות יד השנייה של למען אחי, ועוד ועוד. תוך מספר שעות המשפחה נכנסה לדירה. היה מחמם לב לראות את האור שניצת להם בעיניים. וכמובן... לא שכחנו להעניק כל ילד משחק או צעצוע המתאים לגילו.

משפחת כהן היו אסירי תודה ולא הפסיקו לשבח את העשייה שלנו. מעת לעת הם קופצים לקבל ארוחה בארגוני חסד, אבל הם תמיד מציינים שהעזרה שקיבלו מלמען אחי, הייתה מעל ומעבר. במבט לאחור, עתה כשהם עומדים לחזור לנתיבות, הם ציינו שהשקטת הבטן הרעבה אמנם עזרה להם אבל מה שהעניק להם אור ותקווה זה העזרה שקיבלו מלמען אחי.

אבל כאן לא נגמר הסיפור. אלא זאת כנראה רק ההתחלה. במפגש עם אחד העו"סים של למען אחי, התברר שהאתגרים של המשפחה החלו עוד טרם פרוץ המלחמה. האב לומד בכולל, ואם המשפחה פוטרה מעבודתה, והמחסור בביתם ניכר כבר מספר חודשים. הם הצליחו לעבור את החגים בזכות קופות צדקה שעזרו להם, אבל הייאוש כבר החל לחלחל למחשבותם. ממשפחה שהגיעה אלינו בגלל המלחמה, הם עברו אינטייק מלא, ומעתה יעברו תהליך שיקום בלמען אחי. אנחנו מקווים שיתמידו, למרות המרחק מנתיבות, ונצליח לסייע להם לסייע לעצמם, לצאת ממשבר לעצמאות. נעדכן כשיהיו לנו בשורות טובות.