דברי תורה: פרויקט לחיים
ישראל והעולם זקוקים למהפכה. העם היהודי שבור ומפורק. עלינו לחזור להיות עם אחד.
11.6.2021
הרב יעקב הבר
הרב יעקב הבר
בשבועות האחרונים למדנו על הקדושה המיוחדת המאפיינת את הכהנים. חוקם המרכזי: האיסור המוחלט שלהם להיות במגע עם המתים. פרט למשפחתם המיידית, כהנים לא משתתפים או מנהלים הלוויות, אינם חלק מחברת קדישא, ואף מרחיקים את עצמם מאנשים על ערש דווי על מנת שלא להיות באותו מקום בו שוהה נפטר. על אף שמרבית החוקים הקשורים לכהנים אינם תקפים עוד בעולם שבו בית המקדש חרב, ההלכה בנושא עדיין נשמרת בקפידה.
נראה, לכאורה, מעט תמוה שכהן לא יוכל לקחת בהלוויה. הלוויות הן המקום מתגלה המנהיגות הרבנית. הלוויות הן אחת מהדרכים העיקריות בהן רב קהילה מתקשר עם אנשיו. הלוויות הן בדרך כלל מקום בו ליבותיהם של אנשים נפתחים להקשיב ולשקול את מנהגיהם ואורחות חייהם. כוהנים, בעבר, ולעיתים, גם היום, הם מנהיגי הקהילות שלהם. למה שהתורה תרחיק כהנים מהמתים?
נראה שה' ביקש שהכהנים יהיו מעורבים בחיים, אך לא במוות. הוא רצה שכהנים יזכירו לאנשים את החיים והאידיאל שהם מגלמים. כהנים זריזין הן (שבת כ). הם עושים את מלאכתם ביעילות ומהירות. כמו אומנים להוטים, הם נלהבים ממשימת חייהם והמשימה שעל הפרק. מלאכת הכהנים הייתה מלאת חיים והיוותה דוגמה לכל מי שצפה בהם. הם הראו כיצד ראוי לחיות את החיים, מלאי תנועה ורגש כלפי משימתם: להביא את דברי ה' החיים לעולם.
כשאנחנו נלהבים לבצע את משימותינו היומיומיות, כשמה שאנחנו עושים משמעותי עבורנו, אנחנו הולכים זקופי קומה ומלאי פעולה. רק כשאנחנו נעים בעולם שמחים ומלאי אנרגיות אנחנו יכולים להגשים את ייעודנו ולהגשים את מטרותינו. אנחנו חיים. הכוהנים עושים את משימות החיים. עליהם לחיות כחיים.
אין אדם שלא חושב על האסון הנוראי במירון, נותרנו חסרי מילים. המרשים לעצמם לתרץ את האסון בדרך כלל מלאי שקרים, רבותינו הגדולים לא מדברים כך.
ליבנו יחד עם המתאבלים, ותפילותינו לרפואה שלמה עם הפצועים. אנחנו מקבלים את צו ה', ואיננו יכולים להסביר את דרכיו. כיהודים, לצערנו, למדנו להישאר חיים על אף שלפעמים אנחנו מרגישים שחלק מאיתנו מת.
מה צריכה להיות תגובתנו לאסון? חיים ! להחליף חושך באור. לנהל פרויקטים חדשים, להציב מטרות חדשות, להחליף את המוות בחיים, ולנוע מהספד לעטרת ניצחון. להסתכל לעתיד ולראות איך אנחנו יכולים להיות יותר מעורבים בחיים מאי-פעם.
אחרי השואה, הרב אהרן קוטלר, הרב פוביצנר, הרבי מלובביץ' ורבנים גדולים רבים אחרים, לא בזבזו דקה, והדליקו את אור התורה מחדש. הם ראו את שנחרב, והחליטו לבנות מדש. רנסנס לימוד התורה החל. אנחנו חיים היום את האור שהם בנו מחדש. כהנים זריזים הן!
ישראל והעולם זקוקים למהפכה. כשאנחנו מסתכלים סביב לא קשה להבין מה צריך לבנות. העם היהודי שבור ומפורק. עלינו לחזור להיות עם אחד. עלינו ליצור קשרים עם יהודים שונים מאיתנו. עלינו להתחבר לשונים מאיתנו, לשם החיבור בלבד. לא צריכה להיות אג'נדה מלבד אג'נדת החיבורים. כל שאר האג'נדות פוליטיות מטבען, ומרחיקות אותנו אחד מהשני. בואו נהפוך את זה למשימת חיינו: לחבר מחדש את היהודים, יהיו אשר יהיו, ולהביא אותם לחיות יחדיו בשנית. רוב האנשים אינם שונאים מטבעם, אלא הם פשוט שומעים את מה שהתקשורת ואנשי אינטרסים שמטרתם להרחיק אותנו אחד מהשני מספרים להם.
אנחנו יכולים לשנות את כל זה! צפיתי בנס האהבה אין-ספור פעמים. כשאדם מפסיק לשנוא מישהו, השני מפסיק לשנוא אותו גם הוא. זה עובד. בעסקים או בשכונה, בואו נהפוך כל אינטראקציה וכל שיחה למלאת חיים ושמחה.
בואו ניצור את הסביבה שלה נזקקת הגאולה!
